מקם עצמך בתרשים וקח תדע כמה אחריות עליך לקחת
(Source: wikimedia.org)
מקם עצמך בתרשים וקח תדע כמה אחריות עליך לקחת (Source: wikimedia.org)

איך תגן על עצמך מג’נוסייד – המדריך הרגיש להאשמת הקורבן

*יש לקרוא את הפוסט הזה כסאטירה סרקסטית על ביטויים שונים של האשמת קורבן במסווה של “לקיחת אחריות”. טריגר האשמת קורבן ואזכורים של גזענות וג’נוסייד.

הפוסט הזה בשבילכם, אז כמה מילים עלי

אני רגיש. אני אמפתי. בעיות כמו אונס וג’נוסייד מאד מפריעות לי, ולכן אני רוצה לסייע לקורבנות הפוטנציאליים להקדים תרופה למכה. שמתי לב שיש המון עצות ומדריכים לנשים כיצד להימנע מאונס, אבל אין ולו אחד לקורבנות פוטנציאליים של ג’נוסייד וטיהורים אתניים. אז אם אתם יהודים, ארמנים, שחורים, צוענים, להטבא”קים, קומוניסטים, פלסטינים, או חלק ממיעוט אתני או תרבותי שעבר או יש סיכוי שיעבור טיהור או רצח המוני – הפוסט הזה בשבילכם, כתוב בלשון זכר (לקריאה נעימה יותר בעין) ומוגש בהרבה אהבה ורגישות.

ההבדל בין אשמה לאחריות

פעם היו מאשימים אותך, קורבן מסכן. הו, כמה בורות היתה פעם. היום אנחנו יודעים שאסור להאשים אותך, אתה הקורבן. מה שאנחנו כן יכולים זה לקרוא לך לקחת אחריות על הרצח שלך, אחרי הכל – בואו לא נשכח שאי אפשר לעשות רצח עם בלי עם לרצוח, צריך שניים לטנגו, ואתה חלק מהמשוואה. אנחנו יודעים שלקורבנות של רצח עם יש איזה רגישות יתר, ובכל פעם שמישהו אמיץ מעז לדבר על האחריות שלהם, מיד הם קופצים עם תגובות אוטומאטיות כאילו אנחנו חושבים שהם אשמים, אז אנחנו מראש מודיעים שאנחנו לגמרי בעדך, קורבן יקר. אחרת למה לנו לכתוב את המדריך הזה? מה אנחנו צריכים עכשיו את יד ושם וארגוני זכויות אדם על הראש? זו הקרבה עצמית כדי להביא את הקול החשוב הזה, שיעזור לכמה שיותר קורבנות פוטנציאליים להינצל ממלתעות הזוועה. ברגע שאתה – הקורבן הפוטנציאלי – תפנים שיש לך אחריות להשתתף במניעה של הזוועה כלפיך, נוכל להמשיך לשלב הבא.

הנמך פרופיל

כל מיעוט אתני או תרבותי חשוף לסכנת רצח עם, אבל הניסיון ההיסטורי מלמד שיש כאלו שחשופים לכך יותר. קבוצות הסיכון מודעות לכך לגמרי, ומי שנולד יהודי, שחור או צועני מבין זאת מגיל צעיר. כמובן שאין שום דבר רע בלהיות יהודי, שחור או צועני, והבושה והאשמה כולה נופלת על האנטישמים והגזענים, אולם יהיה זה טפשי מצד מי שנולד לאוכלוסיה בסיכון להתעלם מכך. אם כן, העצה הפרקטית היעילה ביותר תהיה כמובן להיטמע, להנמיך פרופיל. בכדי להימנע מהזוועות של רצח עם, כל אמצעי כשר (נסו להשתמש פחות במילה כשר, זה חושף אתכם) – מחיקת סממנים תרבותיים ודתיים, במקרים קשים של נראות שונה (לדוגמא יהודי בעל אף גדול או שחור בעל עור כהה) יש לשקול גם ניתוחים פלסטיים או אורח חיים שאינו כולל היראות בציבור (למזלנו אנו חיים בתקופה מודרנית בה אפשר לעבוד מהבית ולהזמין אוכל, ולא לצאת כלל, וכך לא להיחשף לסיכון של רצח עם). עוד טיפ טוב הוא לאמץ סממנים של התרבות השלטת, בעיקר כאלו המבטאים תמיכה במשטר – דמיין חיפוש פתע של חיילים בביתך, כשמכל עבר ניבטים אליהם הפנים של הדיקטטורים הרלוונטיים ממוסגרים במסגרת עץ יפה. אנשים נוטים להסתכל על רצח עם כעל משהו מאד שחור-לבן, אולם יש לו גם הרבה גוונים של אפור, ולעתים גם אם זהותך תיחשף, מאמצי ההיטמעות ילקחו בחשבון ואולי אף יוכלו להציל אותך מהגורל העגום.

הימנע מליבוי האש

מן המפורסמות הוא שרצח עם לא מתרחש באופן ספונטני וללא רמזים מקדימים. אוכלוסיה שנמצאת בסיכון לרצח עם בדרך כלל תחוש באיבה המתפתחת ובצעדים פרקטיים המחמירים אט אט בדרך הארוכה לרצח העם. לכל תהליך כזה מתלוות גם סטיגמות מכוערות שנועדו להצדיק מוסרית את הג’נוסייד הממשמש ובא. אולם גם כאן יש מסר חשוב, לך כקורבן יש את היכולת להשתמש בסטיגמות האלו כדי לנסות ולעצור את המגמה, ואולי למנוע את רצח העם שלך! לכן, אם אתה צועני, התיישב בעיר, דבר בשפת המקום, אל תנגן בכלי נגינה ומצא עבודה במשרד. ליהודים כמובן אסור להתקרב לעבודה בפיננסים, ורצוי גם לא להיות עשירים, מצא לך עבודה כפועל בניין בשכר רעב, ותראה לאנטישמים האלו מה זה. אם אתה שחור עליך להיות חלוש פיזית, ולעסוק בראיית חשבון. זה יראה לך אולי חסר סיכוי, אולם ככל שיותר מכם יצליחו לשבור את הסטריאוטיפ, יש יותר סיכוי להימנע מהשמדה המונית. זה עד כדי כך פשוט.

מלחמה או מנוסה

אוקיי, התעוררת מאוחר מדי ורצח העם מתחיל. זו לא אשמתך. באמת. כלומר, אם היית אולי לוקח קצת יותר אחריות רוב הסיכויים שלא היינו עומדים כאן, אבל אל תראה בזה האשמה, רק כאב וצער שלא לקחת מספיק אחריות. בכל מקרה אם אתה חושב שעכשיו כבר אין לך אחריות, אתה טועה טעות מרה. גם אחרי שרצח העם התחיל, עליך חלה האחריות לא להירצח באופן אישי, זו אחריות אבולוציונית ומוסרית ממעלה ראשונה, ואנו מצפים ממך לקחת אותה ברצינות. לכן גם הכנו עבורך שני תרחישים אפשריים.

התרחיש הראשון הוא לאלו שרוצים לקחת אחריות באופן מירבי (כל הכבוד לכם!) והוא כמובן להילחם. להילחם ברצח עם הוא מאד פשוט, אם מישהו בא לרצוח אותך כחלק מרצח עם, אל תתן לו לעשות את זה, מנע ממנו לבצע את זממו בכל דרך אפשרית. דבר איתו, הסבר לו שאינך מעוניין להירצח, נסה להצביע בפניו על הכשלים הפנימיים שבפרדיגמה מתוכה הוא פועל, נסה לרסן אותו פיזית, ואם אין ברירה והוא נחוש בדעתך להרוג אותך כחלק מרצח העם, הרוג אותו לפני שיספיק. מאחר וברור שרצח עם אינו בעיה פרטנית, עליך לדאוג שרבים ככל האפשר מבני האוכלוסיה אליה אתה משתייך יוכלו להגן על עצמם, ואולי אף להתאגד יחד ולהגן על עצמכם כקבוצה. אולם עם כל הרצון הטוב, עליך להקפיד להימנע מליבוי האש, שכן גם תוך כדי ג’נוסייד יש להגביל את עצמך להגנה עצמית מיידית בלבד – אחרת אתה לא יותר גרוע מהם. אל תשתמש באותם פרקטיקות אלימות כדי להילחם, או שמהר מאד הביקורת המוצדקת תופנה גם כלפיך.

התרחיש השני הוא במידה והתרחיש הראשון נכשל, או אם החלטתם משום מה לקחת פחות אחריות מלכתחילה. לא מובן למה שתעשו דבר כזה, אבל אנחנו לא חולמים להאשמים אתכם על כך. התרחיש הזה הוא כמובן לברוח. ברחו מהר ורחוק ככל שניתן, ואל תתנו לאף אחד לתפוס אתכם ולהרוג אתכם כחלק מרצח עם. לקיחת האחריות הזו כל כך פשוטה, שניתן רק לתהות כיצד מתרחשים כל כך הרבה ג’נוסיידים וטיהורים אתניים. רבאק, זה כאילו רק לנו איכפת מהדברים האלה.

סוף דבר

הלוואי ונחיה בעולם מושלם, בו אף אוכלוסיה לא תירצח סתם כך. כל עוד העולם הזה לא כאן, אני הייתי רוצה שנחיה בעולם בו אנשים עושים את המירב לא למות ברצח עם. אני יודע שאני אשן יותר טוב בלילה כשאני יודע שכולם מתנהגים באופן אחראי, ומצמצמים את הסיכוי להישנות של זוועות כאלו בעתיד. ואתה?

מקם עצמך בתרשים וכך תדע כמה אחריות עליך לקחת (Source: wikimedia.org)

מקם עצמך בתרשים וכך תדע כמה אחריות עליך לקחת
(Source: wikimedia.org)

Discussion