כשהייתי בן שמונה, היה לנו משחק, לי ולניקולאי ולעוד מישהו שנראה לי שקראו לו קובי אבל אני ממש לא זוכר, ברחוב השיטה באשקלון. היינו עומדים בקצה של מין חורשה קטנה שהייתה מול הבתים שלנו ברחוב ושהשקיפה על הכביש של מלכי ישראל, והיינו זורקים אבנים על מכוניות כשהאטו לפני הסיבוב. ככל שהאבן שזרקנו הייתה יותר גדולה,…
Read moreTag Archives: childhood
הפוסט הזה הוא אישי-פוליטי. ייתכנו כל מיני נקודות ממשק לאחרות.ים איתו, כנראה גם כאלה שאיני צופה, אבל אין כאן ניסיון אמיתי להנגשה. בערך 400 תלמידות ותלמידים שלמדו ביאס”א בתקופה שלמדתי שם הכירו אותי כדוד לחמיש, כנראה שהרבה פחות באמת זוכרות.ים אותי. עבור חלקןם הייתי חבר, עבור חלקןם סטטיסט לא רלוונטי, ועבור חלקןם אדם רע ופוגעני.…
Read moreפעם כתבתי כמה דברים. לא כתבתי כאן הרבה זמן, אז החלטתי להעלות משהו מפעם. שכחה ילד, למה אתה לא שמח. תשמח ילד, ילדים צריכים להיות שמחים. הם שמחים כי הם עוד לא יודעים שהעולם חרא. ואחרי שהם גדלים, הם נזכרים שהם היו שמחים פעם, וזה משכנע אותם שבעצם ככה זה צריך להיות. ואז אפשר להמשיך…
Read more